מגדל התקווה למסחר בע"מ נ' ברמט בניין ופיתוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית לצורך חיובה של הנתבעת בסכום של 16,380 ₪ (כך במקור), בגין סחורה שסופקה לה ואשר מלוא התמורה בגינה טרם שולם לתובעת.

הורתו של תיק זה הינה תובענה על סכום קצוב שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, ההתנגדות מטעם הנתבעת הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע, וניתנה רשות להגן.

התובעת טענה בכתב התביעה, בתמצית, כי סיפקה לנתבעת חומרי בניין שונים וכן שירותי הובלה, שבגינם נותרה יתרת חוב שעל הנתבעת לפרוע בסכום כולל של 12,129 ₪ (קרן), העולה לסכום של 16,380 ₪, בצירוף תוספת הפרשי הצמדה וריבית, במועד הגשת התביעה.

לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים- מכתב התראה מיום 11.1.2012 לתשלום יתרת החוב, כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת לתקופה שמיום 28.2.2011 ועד ליום 20.12.2011, העתק שיק על סך של 27,000 ₪ שהוצא על ידי הנתבעת לתובעת, עם כיתוב בשפה הערבית בחלקו התחתון (ואתייחס בהמשך לכיתוב זה), חשבוניות מס ותעודות משלוח.

מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת עולה כי יתרת חובה של הנתבעת עמדה על סך של 39,129 ₪, נכון ליום 30.6.2011, ולאחר זיכוי של 27,000 ₪, בגין פירעון שיק של הנתבעת, עמדה יתרת החוב על סך של 12,129 ₪, נכון ליום 20.12.2011.

הנתבעת טענה, במסגרת פרשת הגנתה, בתמצית, כי ביום 15.12.2011 נערכה ישיבה בין מנהלה, מר מחמוד רואשדה, לבין נציג התובעת, שבה הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 27,000 ₪ עבור כל חובותיה לתובעת, וכי נציג התובעת חתם על הסכם פשרה מרצונו החופשי, ואישר בחתימתו שהנתבעת לא חבה בחוב נוסף כלפי התובעת, כנגד פירעון השיק בסך של 27,000 ₪.

התובעת טענה, בתצהיר מנהלה, כי נציגה לא היה מורשה מטעמה לוותר על פירעון מלוא יתרת החוב, ולגבי טענת מנהל הנתבעת לגבי הספקת סחורה פגומה, הרי שטענה זו לא הועלתה על ידי הנתבעת, טרם עדותו של מנהלה בדיון בבקשה למתן רשות להגן.

דין הוכחות נערך בפני ביום 10.7.2013, ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

מעיון בפרשת ההגנה, כפי שזו נפרסה במסגרת תצהירו של מר רואשדה (להלן: "מנהל הנתבעת"), עולה כי אין מחלוקת לגבי סכום יתרת החוב הנטען על ידי התובעת, כפי שהוא נרשם בכרטסת הנהלת החשבונות שלה, אלא שנטען כי הנתבעת יצאה ידי חובתה לגבי פירעון מלוא יתרת החוב כנגד תשלום בסך של 27,000 ₪.

אין מחלוקת כי הנתבעת מסרה לתובעת שיק על סך של 27,000 ₪, שזמן פירעונו 15.12.2011, וכי השיק נפרע לידי התובעת.

אין גם מחלוקת כי על העתק השיק הנ"ל, שנותר אצל מנהל הנתבעת, נרשם בחלקו התחתון כיתוב בשפה הערבית, ואשר תרגומו לשפה העברית, הינו בנוסח כדלקמן- "אני החתום מטה מוחמד אבו אלעמל סוכן מכירות מטעם חברת בורג' אל אלעמל (מגדל התקווה) ועל פי כך נגמר החשבון ולא נשאר שום חוב על מחמוד רוואשדה, בעל חברת ברמט". בסמוך לכיתוב הנ"ל מופיעה חתימתו של מחמד (פר', ע' 13, ש' 26-29; תצהיר מנהל התובעת מיום 14.5.2013).

השאלה שבמחלוקת הינה האם יש לראות את התובעת כמי שנתפסה על ההודעה בכתב שרשם נציגה, מר מחמד אבו אל עמל (לעל ולהלן: "מחמד"), ושממנה עולה כי בכפוף לפירעון השיק בסך 27,000 ₪, הגיע לקיצה ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, כאשר יש לבחון האם התובעת הקנתה למחמד את הסמכות לחתום על התניה בעניין גמר ההתחשבנות, וכן האם הנתבעת יכלה לראות במחמד כשליח מטעמה של התובעת, שהינו בעל כוח וסמכות לחתום על התניה הנ"ל.

לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי כי ניתן לראות במחמד כשליח מטעמה של התובעת לצורך קבלת השיק, אך לא מצאתי כי הוכח בפני שהתובעת הקנתה לו באופן פוזיטיבי סמכות לאשר את גמר ההתחשבנות, ולחתום על המסמך בעניין זה, מהטעמים שיפורטו להלן.

בחוק השליחות, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק השליחות"), סעיף 1.(א), נקבע כי- "שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". בסעיף 3.(א) לחוק השליחות נקבע לגבי הקניית ההרשאה, נשוא השליחות, מאת השולח לשלוח, כי- "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח ...".

מנהל התובעת הצהיר כי- "... מוחמד אבו אעמל הוא לא בעל מניות בחברה ולא מורשה חתימה בחברה וחתימתו לא מחייבת החברה, ומוחמד לא יודע על מצב החשבון ואינו מוסמך לעשות זיכוי או הנחה בשם החברה".

מנהל התובעת חזר בחקירתו הנגדית על גרסתו זו והעיד כי ביקש ממחמד להביא את השיק מהנתבעת, וכי מחמד "... לא יודע את החשבון, הוא לא מורשה חתימה בחברה שיחתום... " (ע' 11, ש' 25), וכי אחיו הינו רק שליח שהביא את השיק (ש' 29).

גרסתו של מנהל התובעת שלפיה מחמד היה שליח לצורך קבלת השיק בלבד, לא נסתרה בעדותו של מחמד, שכלל לא נשאל באופן מפורש וישיר לגבי הסמכויות שהוענקו לו על ידי התובעת לגבי שליחותו, ומעדותו של מחמד בחקירתו הנגדית עולה כי הינו סוכן מכירות של מפעל בלוקים במישור אדומים, בתפקידו זה נהג לבקר במקומות שונים, והתבקש על ידי מנהל התובעת להביא את השיק מאת הנתבעת במנסרת שיש בסוסיה שליד חברון, מבלי שנמסרו לו הנחיות כלשהן לגבי השיק, או לגבי הסכום שעל הנתבעת למלא על השיק, או לגבי יתרת חובה של הנתבעת, ולפיכך תפקידו, על פי הדברים שנמסרו לו על ידי מנהל התובעת, היה טכני בעיקרו, להביא את השיק מהנתבעת, ותו לא.

יש לבחון אפוא האם הנתבעת יכלה לראות במחמד כשליח מטעם התובעת לצורך חתימה על התניה הנ"ל, בשים לב לנסיבות העניין.

בחוק השליחות נקבע בסעיף 3.(א), כי הקניית השליחות מאת השולח לשלוח כלפי צד שלישי יכולה להיעשות באמצעות הודעה מאת השולח לצד השלישי, או בהתנהגותו של השולח כלפי השלוח או כלפי הצד השלישי.